פסק-דין בתיק עש"א 34256-02-13

1.                 ערעור על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין, עו"ד עליזה קן (להלן: " הממונה") מיום 10.2.2013 בתיק ARR - 374 - 2012 (להלן: " ההחלטה"). בהחלטה זו דחתה הממונה ערר על המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין במחוז ת"א, עו"ד מירה אריאלי (להלן: " המפקחת"), אשר קבעה כי כדי לתקן את צו רישום הבית המשותף שבו רכש המערער דירה, עליו לפעול לתיקון הצו לפי ההנחיות שבתקנות 58-59 ל תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב - 2011 (להלן: " תקנות המקרקעין" או " התקנות").

2.           עיקרי העובדות:

המערער רכש מאת ספירה זלינגר זכויות חכירה בדירה בבניין שברח' המאבק 8, גבעתיים, הרשומה עדיין ע"ש ספירה זלינגר, והידועה כחלקת משנה 17, חלקה 289, בגוש 6164. הבעלות בבניין רשומה ע"ש הקרן הקיימת לישראל (להלן: " הקק"ל") ומצויות בו 32 דירות.

המערער נטל הלוואה מהבנק לצורך רכישת הדירה. שמאי הבנק, שבדק את הנכס לצורך אישור המשכנתא, מצא אי התאמה בין מספרי היחידות שרשומות ע"ש דיירי הבניין בנסח הרישום, לבין מספור היחידות בתרשים הבית המשותף. לטענת המערער, בעוד שדירתו רשומה בפנקס הבתים המשותפים כחלקת משנה 17, הרי שבפועל ממוקמת דירתו במקום המסומן בתשריט הבית המשותף, שהוגש ללשכת הרישום בשנת 1986, כחלקת משנה 9,       כל זאת בשל טעות בתרשים, שנערך ע"י מודד מוסמך, ושהוגש בשעתו, ע"י ב"כ של חברת שיכון עובדים בע"מ, במסגרת ההליך לרישום הבניין כבית משותף. ביום 8.3.1987 נרשם הבניין כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים.

המערער ביקש מהמפקחת שתתקן את הטעות בתשריט בעצמה, ללא חיוב המערער באגרות, או עלויות כלשהן הקשורות לתיקון.

בהחלטתה מיום 19.9.2012 (נספח 5 לערעור) דחתה המפקחת את בקשתו, וקבעה כי על המערער לפעול לתיקון התשריט והרישום השגוי לפי ההוראות הקבועות בתקנות 58-59 לתקנות המקרקעין. ערר שהגיש המערער על החלטת המפקחת, לממונה על המקרקעין, נדחה אף הוא. לפיכך הגיש המערער את הערעור דנן על החלטת הממונה.

עיקרי טענות הצדדים

המערער טען כי רשויות המרשם התרשלו בבחינת התשריט שהוגש להם בשנת 1986 במסגרת הבקשה לרישום הבניין כבית משותף. לפיכך לשיטתו, חלה על רשויות המרשם שהתרשלו, החובה לתקן את המחדל בעצמם לפי הדין והפסיקה. לטענת המערער חץ הצפון לא סומן בצורה עקבית ואחידה במסמכים שהוגשו בשנת 1986 לרשויות המרשם, זאת טעות גלויה על פני המסמכים והיה על רשויות המרשם לגלותה כבר אז.

הממונה לעומת זאת טענה, כי המחדל היה של בעלי הזכויות שהגישו בשנת 1986 את התשריט הפגום למפקח. לטענתה, על פי הפסיקה המפקח היה רשאי להסתמך על התשריט שהוגש לו בשנת 1986, אשר נתמך בהצהרת המודד על גבי אותו תשריט, כי הוא תואם את המציאות בשטח. מכל מקום הדרך לביצוע התיקון היא בהתאם לתקנות.

דיון

3.            לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, נחה דעתי כי הממונה והמפקחת לא שגו בהחלטתן, וכי הן פעלו לפי הוראות הדין.

המערער לא הצליח להראות בסיס בדין, שלפיו המפקחת או הממונה מוסמכות מיוזמתן לתקן צו רישום בית משותף, בהנחה שנפלו בו שגיאות בעקבות תשריט מוטעה, אשר גרם למיספור שגוי של תתי חלקות.

סע' 145 ל חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: " חוק המקרקעין" או " החוק"), שכותרתו: " תיקון צו רישום", קובע כי תיקון צו רישום של בית משותף ייעשה ע"י המפקח על פי בקשת בעל דירה או בעל זכות בדירה:

"145.         (א)       המפקח רשאי, על פי בקשת בעל דירה או בעל זכות בדירה, לתקן צו רישום בפנקס, ובלבד שנתן לכל בעל דירה או לבעל זכות בדירה שלא הגיש את הבקשה הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון טענותיו".

      (ב)        צו המתקן צו רישום, דינו לכל דבר כדין צו רישום.

146.           (א)       המפקח רשאי לצוות על ביטול רישומו של בית בפנקס, אם ביקשו זאת בעלי כל הדירות או אם נוכח שהבית אינו ראוי עוד לרישום בפנקס, ובלבד שנתן לכל בעל דירה, או לבעל זכות בדירה הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון טענותיו.

      (ב)        צו הביטול יפרט את הפרטים שייכללו ברישום הנכס בפנקסי המקרקעין".

                                                   (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש).

לא נאמר בסעיף כי המפקח רשאי לבצע תיקון רישום מיוזמתו.